כשהתבקשתי לכתוב סיפור על הנושא האהוב עלי ביותר לא כל כך ידעתי עם מה אצטרך להתמודד. וחשבתי הרבה הרבה על כך עד שהחלטתי לחפש נושא בעיתון.

ניגשתי לקיוסק הקרוב אלי ביותר, קניתי מספר עיתונים: עיתון לאישה, עיתון הארץ, עיתון ידיעות אחרונות ואת עיתון מעריב והתחלתי לקרוא בהם. קיוויתי למצוא נושא מספיק מעניין לסיפור.

כאשר עיינתי בעיתון לאישה הכתבות היו דיי משעממות. הן היו על ענייני נשיות או על הקשר שבין הגבר לאישה וכדומה.

עברתי לעיתון הארץ שבו הכתבות דיברו בעיקר על עניינים יותר מדי רציניים שגם לא עניינו אותי ביותר. ולכן פתחתי את עיתון ידיעות אחרונות, שבמקרה היה גם העיתון שאהבתי ביותר. ושם נגלו בפניי כל מני כתבות מעניינות שהמעניינת בה הייתה על אתרי תדמית.

ובכן נאמר שם שהמשמעות של אתרים אלו היא רבה! לא רק ביכולת הפרסומית שלה אלא בעיקר במידע הרב שהקהל יכול להיחשף לו דרך האינטרנט.

מצאתי שזה נושא די מעניין בכדי לכתוב עליו סיפור כיוון שיכולתי להזדהות עם הצורך באתרים מסוג זה. גם אני בתור סופר מפורסם ידעתי שאם היה לי אתר כזה אולי עוד הייתי מתפרסם לפני הרבה זמן ואולי היום הייתי אדם עשיר!

ובכן התחלתי בהנאה רבה לכתוב את הסיפור. התחלתי לכתוב על אדם כמוני, סופר בגיל העמידה שמנסה לחפש דרכים להתפרסם. ומכיוון שהוא כותב על אסונות טבע הוא יודע שלא הרבה אנשים ירוצו לקרוא על זה. ואז הוא מוצא את המילים אתרי תדמית באחד ממסעות חיפושיו באינטרנט. הוא מחליט להבין מהם אתרים אלא. אז הוא מחפש בגוגל את המילים אסונות טבע ומייד עולים לפניו מאות אם לא אלפי אתרים על אסונות טבע רבים שקרו בעבר ושאולי עוד יקרו בעתיד.

הוא נכנס לאחד מהאתרים ושם הוא מגלה חוקר אחד בשם ג'ימס שכל חייו הוא מקדיש לחקר אסונות טבע. באתר ישנה רובריקה שבה הוא יכול לקרוא על החוקר ועל קורות חייו, באיזה גיל החל לעסוק במחקר, מדוע החליט בכלל לעסוק בתחום קשה זה וכדומה. בזכות אתרי תדמית כמו של ג'ימס גילה אותו אדם רבות על אסונות טבע חדשים שלא היה מודע להם.

אז הוא החליט גם לפרסם באותה הדרך. הוא בנה לעצמו אתר תדמית שבו כתב על חייו, על האסונות הרבים שנסע בעקבותיהם וגם על הרצון שלו להיות החוקר המפורסם בעולם.

וכעבור כמה ימים לאחר שפורסם האתר שלו החלו להגיע פניות רבות מאנשים שנדהמו לשמוע על סיפור חייו ורצו להזמינו להרצות בבתי ספר ובמכללות על אסונות טבע אלו. הוא שמח מאוד כי הרגיש שסוף סוף הוא עומד להיות החוקר המפורסם ביותר בעולם וזאת בעיקר בגלל היוזמה שלו ללכת ולחפש את הדרך הכי נכונה לפרסומו האישי שהיא כמובן דרך אתרי תדמית.

אך לצערו או בזכותו החלו לפנות אליו אנשים נוספים שכל כך התלהבו מהאתר שבנה שבמקום לשים לב לתוכן שהיה כתוב בו, שמו לב יותר לסרטים ולתמונות המדהימות שעיצב לתוך האתר. במקום לשאול אותו על המשמעות של הדברים שפרסם באתרו שאלו אותו על האדם שעיצב לו את האתר. זה היה מאוד מאכזב! הוא אומנם שמח שמתקשרים אליו ומדי פעם אפילו השיג כמה עבודות בכלל לא רעות לעצמו. אך בסופו של דבר פרסם את המעצב שלו. מה לעשות? הוא חשב, האם זה היה רעיון מוצלח לפרסם את עצמי בצורה הזו באינטרנט? להפתעתו הרבה הוא לא מצטער. אתרי תדמית הם דבר טוב.