ברשימה זו אסקור חלק מהנימוקים אשר בכוחם להוות נימוק להגשת התנגדות לביצוע שטר. התנגדות לביצוע שטר מוגשת כאשר נטען ע"י מושך השטר כי הוא פטור מפרעונו בגין נימוקים כגון: כשלון תמורה, זיוף, גניבה של השיק, העדר חתימה, פגם בשרשרת ההיסבים, קיזוז, שיק בטחון, וכיו"ב.

 

כהקדמה לדברים ייאמר כי על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות, כל צד שחתימתו נמצאת על השטר, חזקה לכאורה שנעשה שקיבל ערך בעד השטר. בתביעה על פי שטר, דווקא הנתבע נחשב כמוציא מחברו ועליו נטל הראייה. במידה והצדדים מעלים גרסאות שונות ביחס לשטר נשוא התביעה, מוטל נטל הראייה על הנתבע לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו ואם בית המשפט מתקשה בקביעת הגרסה הנכונה, ידו של התובע תהא על העליונה (ש' לרנר "דיני שטרות", עמ' 257-258).ב

 

המועד להגשת ההתנגדות:

 

סעיף 106 (א) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם-1979 קובע את המועד להגשת ההתנגדות לביצוע שטר: 20 יום מיום קבלת אזהרת ההוצאה לפועל.

 

סעיף 81 א' (ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 קובע כי חייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע השטר כאשר היא "נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות" הסעיף מוסיף וקובע כי "משהוגשה התנגדות יעכב ראש ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את העניין לבית המשפט" עוד קובע סעיף 81 הנ"ל כי "לעניין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר..."

 

יודגש בעניין זה כי עם הגשת ההתנגדות לביצוע שטר (במועדים הקבועים כנ"ל) מעוכבים אוטומאטית הליכי ההוצל"פ וראש ההוצאה לפועל יעביר את ההתנגדות לבית משפט השלום המוסמך לדון בהתנגדות.

 

כמו כן יצויין בקצרה כי לאחר העברת ההתנגדות לבית משפט השלום על המתנגד / מושך השיק לעבור שני שלבים: בשלב הראשון יחליט בית המשפט, בד"כ רשם, האם לקבל את ההתנגדות ולהעביר אותה לדיון משפטי רגיל אם לאו. אם הבקשה אינה מתקבלת יחזור התיק ללשכת ההוצאה לפועל להמשך ההליכים. במידה ומתקבלת הבקשה יעבור התיק לשופט ומשלב זה הבקשה לביצוע השטר, שהוגשה מלכתחילה ללשכת ההוצאה לפועל, תחשב ככתב תביעה והתצהיר שצורף להתנגדות לביצוע שטר ייחשב ככתב הגנה.

 

אוחז כשורה

 

אחד הנושאים הראשונים שיש לתת עליהם את הדעת כאשר מוגשת התנגדות לביצוע שטר הוא האם הזוכה אוחז בשיק כשורה. הגדרת הזוכה כ- "אוחז כשורה" מעניקה לו מעין "חסינות" כנגד טענות החייב בהתנגדותו לביצוע השטר והדברים יפורטו בהרחבה בהמשך.

 

אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28(א) לפקודת השטרות כדלקמן:  "אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

 

(1)       נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)       נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

 

ההגדרה הנ"ל קובעת אם כן שבעה תנאים לאחיזה כשורה: (1) על המחזיק בשטר להיות 'אוחז' כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה (2) השטר שלם ותקין לפי מראהו (3) האחיזה לפני מועד הפרעון (4) האוחז לא ידע שהשטר חולל, אם אכן חולל (5) נטילת השטר נעשתה בתום לב (6) נטילת השטר נעשתה בעד ערך (7) לאוחז לא היתה כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר (מעביר השטר) פגומה.

 

(1) על המחזיק בשטר להיות "אוחז" כהגדרתו בסעיף 1 לפקודה: "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז"

 

(2) השטר שלם ותקין ע"פ מראהו: שטר נחשב לא "שלם ותקין" כאשר מראהו עלול להעלות חשד שמשהו בו אינו כשורה. לדוגמא: חתימת מושך השטר נעדרת, אין תאריך, אין התאמה בין הספרות למילים, השטר קרוע, אין חותמת חברה למרות שהשיק הינו של חברה בע"מ חתימת ההיסב אינה תואמת את שם, אין תיקונים או מחיקות,  הנפרע וכיו"ב.

 

 (3) האחיזה לפני מועד הפרעון: עצם נטילת השטר לאחר מועד פרעונו מפקיעה מנוטל השטר את היותו "אוחז כשורה". העברת השטר ונטילתו לאחר מועד פרעונו נחשבת כפעולה המעידה על חוסר תום לב, קבלת השטר בשלב זה כמוה כידיעה על פגם בשטר. (ראה זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שלישית, ע' 272)

 

(4) האוחז לא ידע שהשטר חולל, אם אכן חולל: אם הייתה מוטבעת חותמת הבנק על השטר כסימן לחילולו כאשר הוא ניטל ע"י האוחז נשללת ממנו ה- "אחיזה כשורה".

 

(5) נטילת השטר נעשתה בתום לב: היסוד הנוסף, הנדרש לצורך ביסוס אחיזה כשורה, הוא תום לב בעת קבלת השטר. מרכיב תום הלב לצורך סעיף 28 בפקודת השטרות, פורש כדרישה סובייקטיבית. היינו, רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה בחוסר תום לב. המבחן הסובייקטיבי מקל על רוכש שטר, שאיננו נדרש לערוך בדיקות משמעותיות לפני הרכישה. הגם שפקודת השטרות קובעת כאמור לעיל כי דרישת תום הלב היא סובייקטיבית, ניתן להבחין בפסיקה בסימוכין להחלת נורמות התנהגות אובייקטיביות להעדר ידיעה על פגם קודם. יכול ואוחז השטר ייחשב כיודע עובדה מסויימת, אם ידע עליה בפועל בעת קבלת השטר, אם קיבל הודעה קודמת על התרחשותה, או שיכול היה ללמוד על קיומה ממידע שהיה ברשותו.

 

(6) נטילת השטר נעשתה בעד ערך: סעיף 29(א) לפקודת השטרות קובע חזקה בדבר מתן תמורה " כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".. אכן, אחד היסודות להיותו של מחזיק בשטר אוחז כשורה  לפי סעיף 28 לפקודת השטרות היא מתן תמורה וכדברי השופט זוסמן:"אין אדם יכול להיות אוחז כשורה אלא אם נתן ערך בעד השטר"...התובע חייב בהוכחה שניתן ערך ממש..." (ד"ר יואל זוסמן , "דיני שטרות", מהדורה שישית ירושלים תשמ"ג-1983 עמודים 280-284). קיימות שלוש דרישות לגבי התמורה: האוחז כשורה צריך לתת את התמורה בעד השטר עצמו, עליו לתת תמורה באופן אישי ולא להתבסס על חזקות לעניין התמורה. הכוונה היא לתמורה שניתנה בפועל ולא מספיקה תמורה עתידית, והתמורה צריכה להיות בפרופורציה לסכום השטר (ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן ואח' פ"ד מז(5)1 23ה-24ה; ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה  פ"ד לח(4) 281, 291ד). כפי שיפורט בהמשך משמעות המילה "ערך" כמובנה בביטוי "אוחז בעד ערך" שונה ממשמעותה בביטוי "אוחז כשורה".

 

(7) לאוחז לא היתה כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה: בפקודת השטרות קיימת דרישה נוספת, מעבר לדרישת "תום הלב". הפקודה מוסיפה כי רק מי ש"בשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכותו של המסחר פגומה", יהיה אוחז כשורה (סעיף 28 (א) (2) סיפא). מכאן עולה כי הגם שבאופן עקרוני אימצה פקודת השטרות את המבחן הסובייקטיבי, אשר מקל עם האוחז אשר אינו נדרש לערוך בדיקות משמעותיות לפני קבלת השטר לידיו, הרי מכח הדרישה להעדר ידיעה על פגם קודם, ניתן להחיל על האוחז גם נורמות התנהגות אובייקטיביות, המחמירות יותר ומצמצמות את היתרונות המוקנים לאוחז. במסגרת החלת נורמות אלה, ניתן לצפות מהאוחז, כי יסיק מסקנות סבירות והגיוניות מהמידע  שברשותו. ראוי לציין, כי במקרים מסויימים החמיר בית המשפט עם האוחז בבחינת "דרישת תום הלב". (ראה: ע"א 1925/95 רפאל נגד בנק הבניה לישראל בע"מ, דינים עליון נא 334).

 

במידה והזכויות בשטר נקיות מכל פגם, אין כל חשיבות לשאלה אם אוחז השטר הוא גם אוחז כשורה אם לאו. אם הזכות לקויה, זכותו של אוחז כשורה לא תיפגע בגין הליקוי, זכותו של האוחז כשורה טובה מן הזכות שהועברה אליו. ואולם יודגש, לאוחז כשורה לא תהיה הגנה מפני טענה שהשיק שבידו אינו סחיר, היינו, שיש פגם חפצי בשטר. פגם בשטר משמעו כל דבר, שהמושך מוכיח שאינו חייב לפרוע את השיק לנפרע.

 

אוחז בעד ערך

 

סעיף 26(א) בפקודת השטרות קובע כי "תמורה בת ערך" הינה כל תמורה מספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה או אפילו חוב קודם או חבות קודמת, בין שהשטר הוא בר פרעון עם דרישה ובין שהוא בר פרעון בעתיד. מה שנחשב לתמורה בדיני החוזים הכלליים, יחשב גם לתמורה על פי דיני השטרות.  על פי סעיף 26(ב) בפקודת השטרות, אם אוחז קודם, נתן בזמנו ערך עבור השטר, כל מי שבא אחריו בשרשרת השטרית, יחשב לאוחז בעד ערך, אפילו האחרון עצמו לא נתן ערך. "אוחז בעד ערך" הוא איפוא מעמד יחסי ולא מוחלט.

 

הנה כי כן, התמורה במובן של "אוחז בעד ערך" הינה כל תמורה שניתנה בעד השטר, בין אם היא הועברה אל מושך השטר – "תמורה מבוצעת", ובין אם היא אמורה להיות מועברת אל מושך השטר בעתיד -  "תמורה עתידית". כאן הבחינה הפסיקה בין "ערך" במובן של "אוחז בעד ערך" לבין "ערך" במובן של "אוחז כשורה" וקבעה כי ערך במובן של אוחז כשורה הינו רק ערך במובן של "תמורה מבוצעת".

 

פרופ' מאוטנר, במאמרו "שטר בטחון חוזה הכפוף לתנאי מתלה נכס ממושכן ובעית התמורה והערך", עיוני משפט כרך י"ב (תשמ"ז), 205, בעמ' 223-224 כתב לעניין זה: "פקודת השטרות נוקטת בהקשרים מסויימים במונח 'תמורה'; בהקשרים אחרים נוקטת הפקודה במונח 'ערך'. על-פי זוסמן, בעיקרו של דבר, תוכנם של שני המונחים בדיני השטרות זהה, וניתן איפוא 'להתייחס אל 'תמורה' ו'ערך' כאל מונחים מתחלפים אבל זהים'. תמורה לצורך דיני השטרות היא כל תמורה, שעל-פי דיני החוזים די בה לצורך העמדתה של חבות חוזית. יוצא, שאף תוכנו של המושג 'ערך', במסגרת דיני השטרות, חופף, בעיקרו של דבר, לתוכנו של מושג התמורה בדיני החוזים. אולם, הפסיקה יצרה הבחנה בין תוכנם של המושגים 'תמורה' ו 'ערך' בהקשרים שונים. כך, מקום ש'ערך' נדרש לשם רכישת המעמד של אוחז כשורה, ניתן למושג 'ערך' תוכן שונה מזה שניתן לו בהקשר של רכישת המעמד של אוחז בעד ערך. ה'ערך' הנדרש לצורך 'אחיזה בעד ערך' זהה למושג התמורה של דיני החוזים, היינו, הוא כולל ערך הן במובן של 'תמורה עתידית' והן במובן של 'תמורה מבוצעת' (ראה לעניין זה ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, חיפה ואח'  לעומת זאת, לשם רכישת המעמד של אוחז כשורה, תוכנו של המושג 'ערך' מצומצם יותר: בהקשר זה, 'ערך' משמעו 'תמורה מבוצעת' בלבד, בהבדל מ 'תמורה עתידית' (ולעניין זה ראה ע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' קיבוביץ ואח'. עם זאת, בפסיקה ובספרות כאחת ניכרים מבוכה ואי-בהירות באשר לתכנו של המושג 'ערך', בהקשרים שבהם נעשה בו שימוש בדיני השטרות"

 

ראו בעניין זה גם ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' עלי יונס חסן פ"ד מז(5), 1, 23-24 (כב' השופט י' מלץ); ע"א (חיפה) 4268/96 טלקום בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון תקדין מחוזי 97(2), 266; ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ פ"ד מב(1), 294, 297])

 

לסיום נושא זה יצויין כי כאמור בראשית המאמר, ע"פ סעיף 29(א) בפקודת השטרות, כל צד שחתימתו מצויה על שטר, חזקה, לכאורה, שנעשה צד לו בעד ערך. מנגד, כל אוחז שטר חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה (בכפוף לאמור לעיל). אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב, ערך בעד השטר (סע' 29 לפקודה).

 

סיחור השטר

 

פקודת השטרות קובעת כי זכות קניינו של מסחר שטר פגומה אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי חוקיות, או שהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.

 

מועד סיחור שטר לפי סעיף 30(ג) בפקודת השטרות, הוא "בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה". פרופ' ש' לרנר בספרו דיני שטרות, מגדיר את הסיחור כאופן העברה של זכות, על פי מסמך סחיר, בדרך המקובלת אצל חוגי הסוחרים. עצם הסיחור קובע כי הנעבר הוא עתה האוחז בשטר. דרך העברה זו מאפשרת לנעבר, האוחז בשטר, להמשיך ולסחרו לאחר, וכך מקל הדין על דרכי העברה של הזכות. סיחורו של שטר לפקודה, נעשה בהעברת החזקה לנעבר, בתוספת חתימתו של הנפרע, או כל אוחז אחר, הקרויה חתימת היסב.  הפסיקה קבעה  כי דרושה מסירה פיסית בתוספת כוונה להעביר לנפרע את הקנין בשטר, על מנת שבד בבד עם קניינו במסמך, יקום גם החיוב הנובע מן המסמך.  

 

מוסיפה וקובעת הפקודה כי אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קניינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז כשורה שסיחר לו את השטר.

 

המועד לבדיקת השאלה האם יש פגם בזכות הקניין של האוחז הוא המועד בו סוחר השטר. אם במועד זה טרם נפל פגם בשטר יראו את האוחז בו כאוחז כשורה.  וכך אומר לענין זה זוסמן בספרו "דיני שטרות" מהדורה שישית, 1983 בעמ' 276 [סעיף 224]: "הזמן הקובע [לענין סעיף 28[א][2] הוא כיוצא בעליל מהוראת הסעיף, הזמן בו סיחרו לאוחז השטר. אם אותה שעה לא היתה לו כל ידיעה שזכות הקניין של המסחר שלו פגומה, על כרחך אתה אומר שהאוחז הנוכחי לא ידע על כל פגם, שאין אדם יכול לדעת פגם שאינו קיים. פגם בזכות הקניין, כמשמעותו בסעיפים 28 ו-29[ב] לפקודה, אשר הנתבע חייב להוכיחו כדי לחייב את התובע בהוכחה שלאחר מכן ניתן בתום לב ערך בעד השטר, הוא פגם שכבר היה קיים כאשר סוחר השטר, ולא פגם שנולד לאחר מכן".

 

ויודגש, הקניין שהועבר ע"י סיחור פגום לאוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה) פגום גם הוא. על פגם בסיחור השיק יכול לגבור האוחז בו אך ורק אם הינו אוחז בשיק כשורה. ראה ע"א 205/61 יוסף ומרגלית סנדרובסקי נ' "שירטקו" בע"מ  פ"ד טו (3), 2451, ע"מ 2453 (ראה בעניין סיחור השיק גם ע"א 623/88 משה (מוקי) גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד (2), 801, ע"מ 803, ע"א 576/61 צבי בראון נ' יעקב רוגוז'ינסקי, פ"ד טז (2), 1460, ע"מ 1464).

 

בכל מקרה נקבע בפסיקה כי במקרה של ספק גובר יסוד הסחרות, והמגמה היא להעדיף תוצאה של עבירות השיק (ראו ע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מח(4), 498).

 

פגם בשרשרת ההיסבים

 

כל היסב בשיק צריך שייעשה כדין, במידה וקיים פגם בשרשרת ההיסבים, לא יוכל הנסב לקבל מעמד של "אוחז" כמשמעותו בפקודת השטרות. פרופ' לרנר כותב בספרו "דיני שטרות" מהדורה 2 (בעמ' 238) בעניין זה: "כדי שפלוני שאינו הנפרע יהא "אוחז" של שטר לפקודה, על השטר להגיע אליו באמצעות שרשרת הסבים שנעשתה כדין. העברת שטר לפקודה מנפרע או נסב לאחר, ללא חתימת היסב, פוגעת באחיזתו של מקבל המסמך. כך למשל, אם שיק נמשך לפקודת חברה פלונית, והוסב באמצעות הטבעת חותמתה של החברה וחתימתו של מנהל אחד, במקום שתי חתימות הנדרשות על ידי תקנון החברה, מקבל השטר אינו נסב ולכן אינו אוחז בשטר."

 

 

כשלון תמורה

 

כשלון תמורה הינו מצב בו לא ניתנה כלל תמורה כנגד השטר. על מנת שטענת כשלון התמורה תתקבל כטענת הגנה יש להראות כי המדובר בכשלון תמורה מלא, שאם לא כן לא ניתן להתגונן בטענה זו. חריג לכלל זה הוא אם המדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב, היינו כשלון תמורה חלקי שניתן לחשבו באמצעות חישוב אריתמטי פשוט. לדוגמא הוזמנו 100 מיכלים בעלות של 1,000 ₪ וסופקו רק 70 מיכלים. במקרה זה נוכל להתגונן בטענת כשלון תמורה חלקי קצוב לגבי 30 המיכלים שלא סופקו, לעומת זאת אם 30 מהמיכלים היו שונים מהמוזמן למשל 3% שומן במקום 9% שומן, לא יוכל המזמין להתגונן בטענת כשלון תמורה. בשולי הדברים יצויין כי את טענות המזמין בגין כשלון תמורה חלקי שאינו קצוב הוא יוכל לשטוח במסגרת תביעת פיצויים או השבה, אך את השטר יש לפרוע.

 

טענת כשלון תמורה מלא הינה טענה הגנה טובה כלפי צד קרוב (ככלל המדובר בין מושך השיק לבין נוטל השיק) ולא כלפי צד רחוק שהינו אוחז בעד ערך או אוחז כשורה. מי שהובטחה לו תמורה, והתמורה לא נתקבלה, עומדת לו טענת הגנה טובה כנגד נוטל השטר שהבטיח את התמורה. דוגמא מעניינת לכך הועלתה בע"א 638/79 יחוד בתי ספר טכניקום נ' אדלר, פ"ד כה (2) 679.במקרה זה אדלר רשם את בנו ללימודים ושילם בשיקים מראש. זמן מה לאחר מכן ביקש לבטל את הרשמתנו וביטל את השיקים. בית הספר הגיש את השיקים לביצוע. אדלר טען לכישלון תמורה מלא ואילו בית הספר השיב כי את כשלון התמורה גרם למעשה אדלר כאשר ביטל את הרישום. בית המשפט קבע כי לעניין כשלון תמורה בדיני שטרות אין חשיבות לשאלה מי היה הצד שהכשיל את התמורה.

 

אוחז שאינו אוחז כשורה (ומקל וחומר אוחז שהינו אוחז כשורה שלגביו אין כלל הגנה) גובר על כשלון תמורה, ובלבד שנתן ערך בעד השטר לפני כשלון התמורה. זאת ועוד, צד רחוק האוחז בעד ערך, אף שאיננו אוחז כשורה עשוי להתגבר על טענת כישלון התמורה אם סיחור השטר אליו קדם לכשלון התמורה. (ראה ספרו של י. זוסמן, "דיני שטרות" מהדורה שישית, עמוד 277) (ע"א 333/61 א' גויסקי נ' חיים יוסף מאיר ואח' פ"ד טז(1), 595). על הלכת גויסקי, ככל שהיא נוגעת למקרה עם צד רחוק שאינו אוחז כשורה, נמתחה ביקורת בפסקי דין מאוחרים יותר. בפסק הדין ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מח(4) 498, אף נרשמה מעין "הערת אזהרה" על הלכה זו (שם, 527-526), אולם בהעדר הלכה מחייבת אחרת טרם נס לחה.

 

במקרה בו הועבר השטר לאחר כשלון התמורה הבהירה את הדין המשנה לנשיא, כב' השופטת מרים בן פורת בע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה פד"י לח (4) 281: "... אם בעת הכשלון מצוי עדיין השטר בידי הנפרע, קמה חובתו להחזיר את השטר לעושה (או את השיק למושך). אם בניגוד לחובתו זו, הוא מסחר אותו, נגועה התנהגותו במעילה באמון, והקניין שהועבר ע"י הסיחור לאוחז בעד ערך (להבדיל מאוחז כשורה) פגום אף הוא. לשון אחר: מושך השיק בדוגמה דלעיל, רשאי להתגונן בטענה של כשלון תמורה לא רק נגד הנפרע אלא גם נגד תביעתו של האדם, לו סוחר הנפרע את השיק (אלא אם כן הוא "אוחז כשורה")"

 

דוגמא נוספת לכשלון תמורה מביא פרופ' לרנר בספרו "דיני שטרות", תשנ"ט-1999 בעמ' 333: "ראובן ושמעון החליפו ביניהם שטרות למטרת "גלגול". ראובן מתכוון לסחר את השטר שקיבל משמעון לבנק פלוני כדי לקבל אשראי, וגם כוונת שמעון לבצע פעולה דומה. לאחר מכן ראובן אינו מכבד את השיק שהוא משך, ולכן שמעון מורה לבנק "שלו" להימנע מכיבוד השיק הנגדי. אם שמעון ייתבע לכבד את משיכתו, הוא יתגונן בטענת "כשלון תמורה"".

 

 

קיזוז מתביעה שטרית / קיזוז חוב מתביעה שטרית

 

בהלכת נורדלנד נקבע מפורשות כי כנגד חיוב שיטרי בין צדדים קרובים ניתן לטעון טענת קיזוז.   וכך קבע הנשיא ברק בפס"ד רע"א 6250/98 Nordlland papuer Ag  נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.א בע"מ (המאגר המשפטי נבו): "דיני הקיזוז שבדין הכללי, חלים גם בקיזוז  חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב והחוב הכספי הם מתוך "עסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל  חוב כספי, בין קצוב ובין  שאינו קצוב ... אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב" (פסקה 18 לפסה"ד). השאלה אם ניתן להעלות טענת קיזוז כלפי צדדים רחוקים, לא הוכרעה ע"י כב' הנשיא ברק שציין: "הבעיה היא סבוכה ומן הראוי להשאירה בצריך עיון".  (שם פיסקה 16 לפסה"ד).

 

הלכה זו נקבעה מתוך המגמה השוררת היום בפסיקה על פיה רשאי צד שטרי קרוב להעלות טענות חוזיות שיש לו כנגד מחזיק השטר.  נוכח גישה זו רשאי לטעון נתבע בעילה שטרית להפרה יסודית של העסקה מצידו של מחזיק השטר ובגין הפרה זו הוא פטור מתשלום השטר. (ראה  ספרו של שלום לרנר, "דיני שטרות", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, תשנ"ט-1999, בעמ' 332, פיסקה ראשונה). כמו כן ראה רע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק' – על', כרך 99 (3) עמ' 425, סע' 9, מפי כב' הנשיא ברק: "הזכות השטרית היא במהותה זכות חוזית.... על זכות זו חלות איפוא שתי מערכות של דינים: דיני הסחרות הקבועים בפקודת השטרות ("דיני שטרות במובן המצומצם") ודיני החוזים בקודיפיקציה האזרחית ("דיני שטרות במובן הרחב")" כמו כן ראה : ע"א 5939/96 ויקטור צמח נ. רחל שלבסקי ואח', פ"ד נא (5) 598, 601ג, סע' 5,  ורע"א 6250/98 הנ"ל. ושוב, יש לזכור כי הגנת הקיזוז עומדת בין צדדים קרובים ובין אוחז "סתם", היא אינה עומדת כלפי אוחז כשורה.

 

 

שיק לבטחון / שטר לבטחון

 

כאשר מבקש עושה השטר להתגונן כנגד תביעה שטרית בגין שטר שלטענתו ניתן כבטחון בלבד עליו להוכיח ראשית שהשטר אכן הועבר כבטחון בלבד כקבוע בסעיף 20 לפקודת השטרות (רישום על השטר או על השיק "לבטחון בלבד" יענה על נטל זה ואולם כמובן שאין זו הדרך היחידה להוכחת הדברים). שנית, כפי שנקבע בפסיקה, אין די בהוכחת העובדה שהשטר נמסר לבטחון בלבד אלא על עושה השטר הבטחון להוכיח שהתנאי עליו הסכימו הצדדים כי בהתקיימו יהפוך השטר משטר "על תנאי" לשטר לכל דבר לא נתקיים (ראה דבריה של המשנה לנשיא מ' בן פורת בע"א 665/83, בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, בעמוד 286).

 

בית המשפט הסביר את הבסיס הרעיוני להטלת הנטל על עושה השטר בכך בע"א 205/87, ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, בעמוד 694 מפי הנשיא שמגר: "בכך, בין היתר, יתרונו של שטר הביטחון על פני זכות חוזית רגילה: יש בו כדי להקל על הנטל הראייתי הרובץ על הנפרע, למקרה שיפרוץ סכסוך בין המושך לנפרע בעקבות הפרת עיסקת היסוד על-ידי המושך."

בר אל ירון, עו"ד

אתר הבית של משרד עו"ד בר אל ושות
מאמרים נוספים מאת עו"ד בר אל ירון